פסק-דין בתיק ת"א 5753-06-09

1.              תובענה כספית, תביעה שכנגד וכן תביעה נוספת בתיק 4523-11-09, שעניינה פיצויים בגין לשון הרע, שבין הצדדים, וזאת בגין התקשרות ביניהם שנמשכה כארבעה חודשים, כפי שיפורט להלן.

התובענה:

2.              תובענה כספית ע"ס 216,000 ש"ח שהתובע, מתמחה/מתלמד בעבודות שמאות ימית , הגיש נגד הנתבעים: הנתבעת מס' 1, חב' העוסקת בשמאות רכוש תקופה די ארוכה (להלן: "הנתבעת") וכן נגד הנתבע מס' 2, שמאי וכן הבעלים והמנהל של הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבע").

התובע טען בכתב התביעה כי החל לעבוד אצל הנתבעים כמתלמד שכיר בחצי משרה, החל מחודש 4/08 וכי לאחר תקופה של כחמישה חודשים עבודתו כנ"ל אצל הנתבעים היתה במשרה מלאה, במשכורת  נטו של 6,000 ש"ח + רכב צמוד, מכשיר נייד וביטוח מנהלים, כאשר בחודש 11/08 פנה אליו הנתבע וביקש ממנו לעבוד בסטטוס של קבלן משנה עצמאי, כאשר תנאי ההתקשרות היו כדלקמן:

א)      התמורה שתתקבל בגין עבודה שתבוצע ע"י התובע, בתחום השמאות, תתחלק שווה בשווה בין הצדדים.

ב)      התובע  יישא בעלות העובדים שיועסקו על ידו בהקשר לאותה עבודה.

ג)הנתבעים הם אשר יישאו בהוצאות המשרד הנדרשים.

ד)      תנאי התשלום יהיו שוטף + 30 יום מיום ביצוע העבודה.

כן טען התובע שסוכם כי תנאי העבודה הנ"ל  יחלו מיום 1/1/09, כאשר בחודש דצמבר 2008 ישלמו הנתבעים את המשכורות של התובע ועובדיו, סכומים שיקוזזו לאחר מכן מהשכר המגיע לתובע עפ"י ההתקשרות הנ"ל.

ההסכם בין הצדדים ייקרא להלן: " ההסכם".

התובע הוסיף וטען כי הלקוחות של הנתבעים, שעבורם התובע היה אמור לתת שירותי שמאות כנ"ל, משלמים את השכר המגיע ב- 1 וב- 15 לכל חודש.

התובע טען כי החל לבצע עבודות שמאות עבור הנתבעים, בעצמו וכן על ידי שני עובדים שכירים, החל מיום 1/12/08 וכי הנתבעים שילמו לו את המשכורת של העובדים עבור חודש 12/08.

התובע הוסיף וטען כי כחלוף כשלוש שבועות מתחילת העבודה ביקשו הנתבעים, באמצעות מנהלת המשרד, לקזז 10% מסה"כ ההכנסות עבור "הוצאות משרד" והוא, בלית ברירה, הסכים כך שהשיעור המגיע לו הועמד על 45%.

כן טען התובע כי חרף ההסכם החליטו הנתבעים לשלם לו את השכר המגיע לו, אך עם קבלת התקבולים מהלקוחות.

כן טען התובע כי ביצע את העבודה עפ"י ההסכם על הצד הטוב ביותר ולשביעות רצון הנתבעים וגם הלקוחות שלהם, אך הנתבעים לא שילמו לו את השכר המגיע לו, מסיבות לא ענייניות, לא במועד ואף לא לאחר קבלת תקבולים מהלקוחות וכי לאחר דין ודברים, בתחילת 3/2009, הוסכם שהוא ימשיך בעבודתו, כאשר שולמו לו לפני כן הסכומים הבאים ע"ח: 5,000 ש"ח, 15,000 ש"ח וכן 7,592 ש"ח, אך למרות הנ"ל הנתבעים בחרו להפסיק את ההתקשרות עמו בסוף חודש 3/09, כך שהוא הגיע למשרדי הנתבעים, החזיר רכב ומצלמה, ודרש תשלום יתרת שכר העבודה, בסכום של 166,000 ש"ח (כולל מע"מ) עפ"י רשימה מפורטת של עבודה, אשר העתקה הימנה צורף לכתב התביעה.

התובע המשיך וטען כי הנתבעים דחו בקשתו לקבלת שכרו באמתלות שווא, תחילה ביקשו לתת לו צ'קים דחויים, בהמשך טענו לתנאי תשלום של שוטף + 90 יום ולבסוף הם לא שילמו לו מאומה, כאשר מרבית חילופי הדברים בנידון היו בינו לבין גב' זיווה סופר מנהלת החשבונות של הנתבעים.

התובע טען כי בגין הפרת ההסכם כנ"ל נגרמו לו נזקים עקיפים, לרבות בעניין עוגמת נפש, בהיקף של 50,000 ש"ח.

לפיכך ביקש התובע לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 216,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ושכ"ט עו"ד.

ההגנה והתביעה שכנגד: